הדרכה פרטנית

הדרכה פרטנית

אתמול נתתי הדרכה פרטנית לאימא, היא שיתפה אותי בקשיים שלה בהתמודדות עם הבכור, הקשבתי לה, אפשרתי לה לדבר, תוך כדי שהיא מדברת ואני מקשיבה שאלתי אותה שאלות ממוקדות כדי להבין את התמונה. תוך כדי "הטיול" המשותף ניסיתי להבין, סדר יום, אווירה משפחתית, גבולות, רמות פינוק, תחומי התפתחות של הילד, מוכנות לכיתה א', מידת העצמאות של הילד ועוד , כדי לאתר היכן הבעיה.

בסופו של דבר הגעתי ליעד : דרכי חינוך בולמות, מאבקי כוח, אימא שמנסה "להכניע" את הילד שלה , דרכי חינוך שמושתתות על ענישה, על פרסים ותגמולים.
ואז היא ניסתה לשכנע אותי שזאת הדרך….

אני יודעת, ומכירה את המקום הזה שהורים מנסים לשכנע את עצמם , את הסובבים אותם , ואף אנשי מקצוע שדרכם, היא הדרך.
אז זהו שלא, אם הגענו לבקש עזרה, סימן שהדרך שלי לא עובדת, שווה לנסות דרך חדשה
אם אתה סומך על מי שעומד מולך, במקרה שלי אני איש המקצוע, תן צ'אנס לנסות דרך אחרת.
ענישה כדרך חינוך – היא הרסנית, ענישה איננה הצבת גבול לילד, המון הורים סוברים שכן.
זה נכון שפעם חינכו כך, אבל אנחנו כבר לא "בפעם", לא כל מה שעשו "פעם" הוא נכון , ואני בכלל לא חסידת "פעם".

אני יודעת שזה קשה , אבל לפעמים אחרי הדרכה, צריך לקחת אוויר, להפנים, לעכל, לחשב דרך מחדש, ולצאת לפעולה
כן אנשים יקרים, יש דרך, מסע, עבודה, אין קיצורי דרכים.

היה לי קשה בהדרכה….כי הרגשתי המון התנגדויות, חסימה, המון שכנוע עצמי בלשמר את הדרכים הקימות, בלנסות לשכנע אותי שהדרך שלה היא נכונה.
זה הרבה קורה עם הורים…עד שהורה לא מתחבר להבנה הפנימית שמקור הבעיה היא אצלו, ו"אותו" הוא צריך לשפר וללטש, לא יהיה שינוי…

בסופו של דבר , עשיתי לה סדר בדברים, הראיתי לה המון כוחות שבה, ודרכים לשימור, כי תמיד ישנם דברים נכונות במערכת היחסים שלנו עם הילדים, הראיתי לה אור בתוך החושך.
תמיד יש אור.

אז אם אנחנו מקשיבים לסיפור של עצמינו עושים סדר בבלגן, מחליטים לשמר בדרכי החינוך שלנו את מה שנכון, את מה שעובד ובעיקר את מה שמצמיח ילד עם דימוי ובטחון עצמי(כי זה הכול למעשה), ומה שלא עובד ומחליש ומקטין את הילד, אנחנו חייבים להיפתר ממנו.

תודה שקראתם עד הסוף….רונית

נובמבר 2015

רונית דהאן קאשי – חינוך והורות בגיל הרך
לפרטים ויצירת קשר טל: 052-8229251
בקרו בדף הפייסבוק שלי